החלטה בתיק בש"פ 6507/04

           בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' סגן הנשיא ב. אזולאי) בב"ש 20602/40 מתאריך 8.7.04 בו דחה בית המשפט את בקשת העוררת לעצור את המשיב עד לתום ההליכים והורה על שחרורו בתנאים מגבילים.

           ביום 9.5.04 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו ארבע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה ועבירה של החזקת סכין. על פי עובדות כתב האישום ביציאה ממסעדה, בה התקיימו מספר אירועים במקביל, החלה להתפתח מריבה. המשיב הגיע למקום כאשר הוא מחזיק, שלא כדין, בסכין והחל, יחד עם אחרים, לתקוף שני אנשים במטרה לגרום להם חבלה חמורה. כאשר הגיע אדם נוסף, שניסה לעזור למותקפים, הותקף גם הוא על ידי המשיב וחבריו. במהלך הקטטה שלף המשיב סכין ודקר שלושה אנשים. אדם נוסף שהגיע למקום, הותקף גם הוא על ידי המשיב וחבריו. בעקבות מעשים אלו, אושפזו ארבעת המותקפים בבית חולים.

           בית משפט קמא קבע, בהחלטה מיום 23.5.04, שקיימות ראיות לכאורה להוכחת האישום וכי נסיבות ביצוע העבירה ועברו של המשיב מצביעים על מסוכנותו לבטחון הציבור. יחד עם זאת, בשל גילו הצעיר של המשיב הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מעצר. לאחר הגשת שני תסקירי מעצר (מיום 17.6.04 ומיום 7.7.04) קבע בית המשפט בהחלטה מיום 8.7.04 כי יש לשחרר את המשיב בתנאים מגבילים, ביניהם מעצר בית מלא. מכאן הערר שלפני.

           באת-כוח המדינה טענה שבמקרה זה לא ניתן להפיג את מסוכנותו של המשיב בחלופת מעצר. זאת, הן לאור נסיבות האירוע, והן לאור עברו הפלילי המכביד, שלמרות גילו הצעיר צבר הרשעות רבות בעבירות אלימות ורכוש. מה גם שלחובתו של המשיב עומד עונש של מאסר על תנאי בר הפעלה.

           בא-כוח המשיב טען, מנגד, כי הראיות נגד מרשו אינן חד משמעיות. לדבריו, הזיהוי על ידי המתלוננים נעשה רק לאחר שאלה עיינו בתמונות שצולמו במסיבה שקדמה לאירוע הדקירה, בעוד שבהודעותיהם מייד לאחר האירוע הם אמרו כי אינם יכולים לזהות את הדוקרים וחלקם מסרו תיאור שלא תאם את תיאורו של המשיב.

           בא-כוח המשיב הוסיף וטען כי מסוכנותו של המשיב קיימת רק כאשר הוא נמצא בחברת בני גילו ברחובות ובמקומות בילוי, אפשרות שתמנע על ידי חלופת המעצר שתנתק אותו מחברת בני גילו ומהמקומות המועדים לפורענות.

           בנסיבות המקרה אין מנוס מקבלת הערר.

           מקובלת עליי קביעתו של בית משפט קמא בדבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורית נגד המשיב. אמנם, המשיב זוהה על ידי המתלוננים לאחר מעשה ובעקבות עיון בתמונות, מה שעשוי להפחית ממשקל הזיהוי. אולם זיהוי זה אינו עומד לחובתו לבדו. מסתבר שבשיחה שקיים המשיב עם שותפו לתא המעצר אשר הוקלטה על ידי המשטרה, הוא הודה כי דקר אדם אחד באזור הטבור ואדם אחר מתחת ללב וכן תאר דקירות ברגליים. הוא גם אמר כי זרק את הסכין שלו כ-100 מטרים מזירת האירוע. זאת, לעומת הודעתו במשטרה, שם הכחיש את המיוחס לו וכן הכחיש שנשא עמו בעת האירוע סכין, אך שהודה כי הוא נוהג לשאת סכין ברכבו או בתיק של חברתו. העד אלכסיי מינביץ אף שמע את המשיב שואל את חברתו, באותו ערב, כשעתיים לפני האירוע,  "איפה הסכין שלי". תיאור הסכין של המשיב שנמסר על ידי אלכסיי תואם את תיאור הסכין שהחזיק הדוקר (סכין פרפר) על פי העדויות.

           בא-כוח המשיב טען לפגמים בקלטת בה המשיב מפליל את עצמו וכן טען  שהשיחות וההתרחשויות שקדמו להודאתו של המשיב לא הוקלטו. טענות אלה יידונו במשפט עצמו ובשלב זה אין בהן כדי לכרסם בעוצמת הראיות לכאורה הקיימות נגד המשיב. מה גם שהמשיב עצמו לא טען בחקירתו כי אמר את הדברים שהוקלטו תחת לחץ או עקב הבטחה, אלא טען שביקש "להשוויץ" בפני חבריו.

           דבריו האמורים של המשיב מקימים נגדו, יחד עם הראיות האחרות, ולמרות הבעיות הנטענות בנושא הזיהוי, תשתית ראייתית לכאורית שדי בה לשלב זה של המעצר עד לתום ההליכים. (השווה בש"פ 5980/01 קאסם נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 433).

           מעשים אלה של המשיב מקימים נגדו חזקת מסוכנות. לכאורה, המשיב השתמש בסכין במהלך קטטה ופצע את המתלוננים, ללא התגרות משמעותית מצדם. אין מדובר בדקירות קלות, מתלונן אחד נדקר בבטנו והאחר בחזהו. לכך מצטרפת הודאתו של המשיב כי הוא נוהג כשגרה לשאת סכין. התנהגות זו של המשיב מצטרפת לרצף של עבירות אלימות ורכוש בהן הורשע, כשבעת ביצוע המעשה הנוכחי אף היה תלוי ועומד נגדו עונש של מאסר על תנאי בר הפעלה. מדובר אפוא בשור נגח, אשר מורא החוק ממנו והלאה.

           בנסיבות אלה, לא ניתן להפיג את מסוכנותו של המשיב בחלופת מעצר, ואין להסתכן בשחרורו למעצר בית. (השווה בש"פ 686/99 אדרי נ' מדינת ישראל, תק-על 99(1) 1326; בש"פ 2773/02 יושבייב נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(2) 36; בש"פ 6203/03 חסון נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(2) 4041).

           התוצאה היא שאני מקבל את הערר, מבטל את החלטתו של בית המשפט קמא ומורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

           ניתנה היום, כ"ב בתמוז תשס"ד (11.7.04).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   הג התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: